אצטדיון טדי

מהאצטדיונים הוותיקים והמפוארים בארץ. משמש כמגרשן הבייתי של בית"ר ירושלים (ליגת העל), הפועל ירושלים והפועל קטמון ירושלים (ליגה לאומית). טדי מכיל כ-33,000 מקומות ואירח בעבר אירועים בולטים כדוגמת טקס פתיחת המכביה, משחקי נבחרת ישראל ומשחקי יורו 2013 עד גיל 21.

אצטדיון טדי, שהוקם בשנת 1991 בשכונת מלחה בירושלים, קרוי על שמו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק. האצטדיון, שהחליף את מגרש ימק"א המיתולוגי, במרכז ירושלים, עבר במרוצת השנים שדרוגים רבים שהפכו אותו לאחד הטובים בארץ העומד גם בתקנים אירופאיים. הוא מכיל בין היתר עמודי תאורה איכותיים, שני לוחות תוצאות אלקטרוניים חדישים, חדרי עבודה לצוותי תקשורת וכר דשא משובח.

מסביב לאצטדיון יש מגרש חנייה גדול. מתחת ליציע המזרחי פועל מרכז לאמנויות לחימה ומכון כושר ויש בו גם קיר טיפוס גדול בגובה 21 מטר ובשטח של יותר מ-700 מ"ר. סמוך לאצטדיון נמצא היכל הספורט פיס ארנה ירושלים ולידו פועל מרכז הטניס של העיר.

פירוט היציעים:

היציע המערבי (1-6): מכיל כ-7,500 מושבים ומכיל בתוכו כ-500 מקומות ביציע הכבוד. היציע משמש את אוהדי שלוש הקבוצות – בית"ר ירושלים, הפועל קטמון ירושלים והפועל ירושלים (במשחקי שתי הקבוצות האחרונות זהו היציע היחיד שנפתח).

היציע המזרחי (11-18): מאכלס את "הגרעין המעודד" של אוהדי בית"ר ירושלים במשחקייה הביתיים. נחשב ליציע עמידה אשר מכיל כ-7,500 מקומות.

היציע הצפוני (7-10): מכיל כ-8,000 מושבים, כאשר חלקו של היציע (כ-4,000 מושבים) מהווה יציע אוהדי הקבוצה האורחת.

היציע הדרומי (19-24): היציע החדש ביותר באצטדיון, שזכה לשדרוג כולל במהלך שנת 2013. משמש בעיקר כיציע משפחות במשחקי הבית של בית"ר ירושלים ומכיל כ-9,400 מקומות.

איך מגיעים:

אצטדיון טדי ממוקם ברחוב דוד איילון בירושלים.

באמצעות הרכב:

דרך כביש 443 (מודיעין): בסוף "דרך בגין דרום" יש להמשיך ישר ברמזור, לאחר נסיעה של כ-400 מטרים יש לפנות שמאלה לחניית אצטדיון טדי.

דרך כביש 1 (תל אביב - ירושלים): בכניסה לירושלים לאחר מעבר מתחת ל-"גשר המיתרים" יש לפנות ימינה ברמזור לכיוון שדרות הרצל, לאחר מכן ברמזור השני יש לפנות שמאלה ולהיצמד לנתיב הימני המוביל לירידה ל-"דרך בגין". בתום "דרך בגין דרום" המשיכו ישר ברמזור, לאחר נסיעה של כ-400 מטרים ברמזור לפנות שמאלה לחניית אצטדיון טדי.

באמצעות אוטובוס:

בינעירוני: קו 405 (תחנה מרכזית תל אביב) או קו 480 (מסוף ארלוזורוב תל אביב).

קווים פנימיים: קווים 6 ,16 ,31 ,17 מהתחנה המרכזית בירושלים לאצטדיון טדי.

באמצעות רכבת:

ירידה בתחנת "מלחה ירושלים", מרחק הליכה של כ-3 דקות מהאצטדיון.

בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 ונחשבת לאחד המועדונים הוותיקים והבכירים בכדורגל הישראלי. רשימת התארים שלה כוללת שש אליפויות, שבעה גביעי מדינה ושני גביעי טוטו, יחד עם היסטוריית הופעות במפעלים האירופיים השונים. 

בשנת 1943, אחרי חמש שנות הפסקת פעילות עקב המצב בארץ ישראל, הוקמה בית"ר מחדש על-ידי דוד הורן ושמואל קירשטיין. בשנת 1954 היא העפילה לראשונה לליגה הראשונה, אך כעבור שנה אחת בלבד נשרה לליגה ב' (הליגה השנייה דאז). בתחילת שנות ה-60 מונה אלי גבאי למנהל הקבוצה ואחד הצעדים הראשונים שביצע היה החלפת צבע החולצות משחור-לבן לצהוב. בסיום עונת 1966/67/68, שהתארכה בשל מלחמת ששת הימים, שבה הקבוצה מהבירה לליגה הראשונה בכיכובם של שמעון צ'רנוחה, ד"ר ראול גלר וחיים אזולאי. את הקבוצה ניהלו האחים לייזי ורובי (ראובן) ריבלין. בעונת 1973/4 צירף המאמן עמנואל שפר את שחקן הנוער, אורי מלמיליאן (16) לקבוצה הבוגרת. מלמיליאן החל להוביל את הקבוצה לצמרת ביחד עם ויקטור לוי ודני נוימן שכונו אז שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק". בעונת 1975/6 זכתה בית"ר ירושלים, בפעם הראשונה בתולדותיה, בגביע המדינה כשניצחה את מכבי תל-אביב 1:2. בעונת 1978/9 זכו הצהובים פעם נוספת בגביע המדינה. עונה לאחר מכן נשרה הקבוצה לליגה השנייה אך כעבור עונה אחת בלבד חזרה לליגה הלאומית, בכיכובו של שחקן צעיר, אלי אוחנה. בית"ר המשיכה להיות גורם דומיננטי ומוביל בליגה, אולם במשך מספר שנים רצופות היא הפסידה את האליפות בסמוך למחזורי הסיום.

בעונת 1986/87 זה קרה: אחרי שזכו בגביע המדינה שתי עונות ברציפות (1984/5 ו-1985/6) זכו שחקני בית"ר ירושלים להניף את צלחת האליפות, לראשונה בתולדותיהם. אורי מלמיליאן ואלי אוחנה לצד דרור קשטן על הקווים, היו שותפים לקבוצה שהציגה יכולת מרשימה ומשכנעת. בשנה שלאחר מכן אוחנה וקשטן עזבו, אך זה לא הפריע לצהובים לזכות בגביע המדינה החמישי אחרי ניצחון בפנדלים על מכבי חיפה.

תחילת שנות ה-90 התאפיינו בירידה של בית"ר לליגה השנייה. עם חזרתו של היו"ר משה דדש לתפקידו בקבוצה, והחזרתו של אלי אוחנה ממכלן הבלגית זכתה בית"ר באליפות השנייה בתולדותיה. המאמן, דרור קשטן, והשחקנים רונן חרזי וסרגיי טרטיאק, היו שותפים לסגל שהציג יכולת נהדרת והוביל את הקבוצה לשרשרת זכיות באליפות המדינה בעונות 1996/97 – 1997/98. קשטן המשיך לאמן את הקבוצה כשבמדיה בלטו איציק קורנפיין, דוד אמסלם, איציק זוהר, יוסי אבוקסיס, סטפן שאלוי, אישטוון פישונט ותמאש שאנדור. האליפות השנייה על חשבון הפועל תל-אביב הייתה שנויה במחלוקת, זכר ל"משחק השרוכים" מול בית שאן. האדומים נקמו בצהובים, על אובדן האליפות, בשני ניצחונות רצופים שהוכרעו בפנדלים בגמר גביע המדינה תחת מאמן בית"ר הטרי, אלי אוחנה.

תחילת שנות ה-2000 הביאו עימן לא מעט שינויים בבית"ר ירושלים. לראשונה נמכר המועדון  לאיש עסקים פרטי - גד זאבי. התקציב שהעמיד זאבי אפשר לקבוצה לבצע רכש מרשים של שחקנים אך מאמצי הזכייה באליפות כשלו, עובדה אשר הביאה את זאבי לעזוב את הקבוצה שנקלעה למשבר כלכלי ועברה לכינוס נכסים. איש העסקים, מאיר פניג'ל רכש את הקבוצה מכונס נכסים ובאותן שנים בית"ר לא הצליחה להגיע לצמרת הליגה.

נקודת המפנה נרשמה באוגוסט 2005, עם רכישת הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי, ארקדי גאידמק. בית"ר הפכה לקבוצה העשירה בכדורגל הישראלי ותוך שנה חזר האושר לפני האוהדים הצהובים כשהקבוצה זכתה באליפות בהנהגתו של יוסי מזרחי בתום עונת 2006/7. הצהובים אומנם לא הצליחו להעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות אך שלטו ביד רמה בליגה הישראלית עם דאבל מרשים, הראשון בתולדותיה, בעונת 2007/8. בקבוצה כיכבו: דרק בואטנג, אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי ועמית בן שושן כשיצחק שום וגיורא שפיגל בצוות המקצועי.

ב-2008/9 הצהובים שוב כשלו במוקדמות ליגת האלופות (הפעם אחרי תבוסה לויסלה קרקוב), תוצאה אשר הביאה לפיטוריו של המאמן יצחק שום. בית"ר איבדה את צלחת האליפות אך שמרה על הגביע עם ראובן עטר כמאמן ואיציק קורנפיין כיו"ר. בקיץ 2009 עזב גאדימק את הקבוצה ואת מקומו תפס איש העסקים גומא אגייאר, שמנע את כניסת הקבוצה להליך פירוק. במשחקיה אכזבה בית"ר והחליפה לא פחות משישה מאמנים בתקופה קצרה: יצחק שום, אורי מלמיליאן, רוני לוי, דוד אמסלם, יובל נעים ואלי כהן. האחרון סייע לקבוצתו להישאר בליגה בתום עונת 2011/12. בראשית העונה הבאה הוקמה על-ידי האוהדים עמותה שנועדה להביא לייצוב מעמדו הכלכלי של המועדון, ובעקבות כך החלה העברת הבעלות לידיו של אלי טביב שהעביר באותה שנה את הבעלות על הפועל ת"א. בית"ר לא הרשימה גם עם חזרתו של המאמן רוני לוי למועדון וסיימה את העונה בפלייאוף התחתון.

גם תחילת עונת 2014/15 לא בישרה טובות לירושלמים, אלא שעם כניסתו של גיא לוי לתפקיד המאמן השתפרה משמעותית יכולת הקבוצה ולאחר 7 שנים היא זכתה בכרטיס לליגה האירופית. את עונת 2015/16 פתחה בית"ר עם סלובודאן דראפיץ' על הקווים. הצהובים שחורים הדיחו את אורדבסי שימקנט הקזחית בסיבוב הראשון, אך הפסידו בשני משחקים לשרלואה הבלגית ונפרדו מהמפעל האירופי. בליגה בית"ר הציגה יכולת טובה, כולל ניצחונות מרשימים על מכבי תל אביב ומכבי חיפה, וסיימה במקום השלישי בדרך לעונה נוספת עם הכרטיס לאירופה.

דראפיץ' לא המשיך עם בית"ר בעונת 2016/17, ואת מקומו תפס על הקווים רן בן שמעון. הקבוצה הרשימה בליגה האירופית והגיעה לראשונה בתולדותיה עד לשלב הפלייאוף, כאשר בדרך הדיחה את סלובודה טוזלה הבוסנית, אומוניה ניקוסיה הקפריסאית וילגבה הלטבית, אבל אז הפסידה לסט אטיין. יכולת מאכזבת במשחקי הליגה הובילה לפיטוריו של בן שמעון ובמקומו מונה שרון מימר, שהצעיד את הקבוצה למקום השלישי בסיום העונה עם הכרטיס לאירופה.

בעונת 2017/18 לא פחות משלושה מאמנים עמדו על הקווים: שרון מימר, גילי לבנדה ובני בן זקן, אשר אימן את הקבוצה עד לסיומה. הקבוצה הציגה יכולה טובה שהובילה אותה עד לגמר גביע המדינה, בו הפסידה להפועל חיפה. בנוסף, במהלך רוב העונה תפסה את המקום השני בטבלה והייתה מועמדת לאליפות, אך בסופו של דבר סיימה במקום השלישי המוביל לאירופה.

את עונת 2018/19 פתחו הצהובים עם גיא לוזון על הקווים. מעט לפני תחילת העונה, רכש משה חוגג את המועדון מידי אלי טביב וחיזק את הקבוצה במספר שחקנים. עם זאת, הקבוצה מהבירה החלה את העונה בצורה לא טובה ולאחר שבעה מחזורים פוטר לוזון ומונה במקומו ניר קלינגר. בסופו של דבר, הבית"רים לא הצליחו להתברג בצמרת הטבלה, אך הצליחו להימנע ממאבקי הירידה וסיימו את העונה בראש טבלת הפלייאוף התחתון. בעונה שלאחר מכן, עונת 2019/20, אימן את הקבוצה רוני לוי. בית"ר רשמה עונה טובה יותר מהקודמת, התבססה כקבוצת צמרת וסיימה אותה במקום השלישי, המוביל למשחקי מוקדמות הליגה האירופית. בעונה שלאחר מכן, עונת 2020/21, הצהובים מהבירה לא הצליחו לשחזר את היכולת מהעונה הקודמת וסיימו את העונה בפלייאוף התחתון, במקום העשירי.

את 2021/22 בית"ר פתחה עם מאמן חדש על הקווים, ארווין קומאן ההולנדי וקיוותה לצאת לדרך חדשה, אך הקבוצה לא הצליחה להציג יכולת טובה מספיק לאורך העונה ולא השיגה את הכרטיס לפלייאוף העליון. במחזורי הסיום של העונה הסדירה כאשר הקבוצה הסתבכה בתחתית, יוסי אבוקסיס התמנה למאמן הקבוצה והצליח להוציא את הקבוצה מהתחתית כאשר הצהובים-שחורים רשמו פלייאוף תחתון שלם ללא הפסד.

עונת 2022/23 הייתה רכבת הרים עבור בית"ר ירושלים. רגע לפני פתיחת העונה הצהובים-שחורים נרכשו ע"י ברק אברמוב, אך נוכח הנסיבות פתחו את העונה ברגל שמאל עם הפסד 5:0 להפועל ב"ש במחזור הפתיחה. לאחר מכן הקבוצה התייצבה מעט בעזרת שינויים שנעשו במהלך העונה, ונלחמה על הכרטיס לפלייאוף העליון, אך לבסוף הפסידה במחזורי הסיום של העונה הסדירה ונשארה בפלייאוף התחתון. את העונה הבית"רים סיימו עם טעם מתוק כאשר זכו בגביע המדינה (השמיני בתולדות המועדון) לאחר ניצחון 0:3 על מכבי נתניה בגמר.

עונת 2024/2025 נפתחה בסערה עם 7 ניצחונות ותיקו בעשרת המחזורים הראשונים – הפתיחה הטובה ביותר מאז עונת האליפות ב-2007/2008 – שכללה ניצחונות היסטוריים על מכבי חיפה לראשונה מ-2020 ועל מכבי ת"א לראשונה מ-2018; למרות סיבוב שני ופלייאוף פושרים, הקבוצה נעלה את העונה במקום ה-4 המוביל לאירופה (הישג שיא מזה 5 עונות) והעפילה לגמר גביע המדינה ה-13 בתולדותיה, שם הפסידה להפועל ב"ש. הקיץ שלאחר מכן הביא עמו מהפכה בסגל הזרים, ובעונת 2025/2026 רשם המועדון קמפיין אדיר שכלל זכייה רביעית בגביע הטוטו לאחר ניצחון 2:1 על הפועל ת"א, וכן ניצחון 6:2 מהדהד על מכבי ת"א בבלומפילד; למרות ריצה מטורפת שהעלתהאת הקבוצה למקום הראשון וכללה שבירת שיאי מועדון היסטוריים – 22 ניצחונות, שיא שערים של 78 כיבושים, 76 נקודות וממוצע קהל חסר תקדים של 24,680 צופים – מעידות בפלייאוף מול מכבי חיפה, הפועל פ"ת והפועל ב"ש העניקו את האליפות לב"ש והותירו את ירושלים כסגנית בלבד לראשונה מזה ארבעה עשורים. עם היציאה לקיץ 2026, המועדון הכריז על שינוי מבני מסקרן על הקווים, כאשר ברק יצחקי סיים את תפקידו ובמקומו מונה המנהל המקצועי אלמוג כהן למאמן הראשי, כשלצידו ישמשו כעוזרים משה אוחיון ושחקן העבר האהוב אבירם ברוכיאן.